קלוז אפ של תיבת נגינה מנחושת

התמונה מתפרסמת באדיבות
Balakov
מפליקר
http://www.flickr.com/photos/balakov/291703663/
שכתב מתחתיה

Close up of a tiny brass clockwork music box

מתוך
http://www.haderech.co.il/development14.html

ישנה תיבת-נגינה. כמה היא מופלאה! מלאה בבליטות סמויות וקפיצים, בחרכים עדינים ובגלגלי-שיניים. מנגנוני המכונה הם עבודת אמנות, עשויים בטעם, בחן ובחסכון. כאשר מפעילים אותה בצורה הנכונה, תיבת-הנגינה משמיעה מנגינה מכשפת, יפהפיה, הכובשת את לבך ומזכירה לך נשכחות. כעת נשאלת השאלה: האם יכולים אנו לטעון שהמנגינה היא בתוך התיבה?

אפשר להתייחס אל המנגינה כאילו אין היא אלא בתוך מנגנוני תיבת-הנגינה. כאשר בליטה מסויימת או גלגל שיניים שהוא אינם עובדים עוד, חדלה המנגינה מלהתקיים. אם נרצה לשפר את איכות המנגינה, אין אנו צריכים אלא לשמן את הקפיצים ואת גלגלי השיניים. זהו הסבר נוח, ובזכותו אפשר לרכוש תיבות-נגינה יחד עם מדריכי הפעלה.

אך הטענה שהמנגינה היא בתוך התיבה מחמיצה הזדמנות להשתלב בקונטקסט רחב יותר. המנגינה שבתיבה היא תולדה של כוונה (ואפשר לקרוא לכוונה הזו נפש, אלוהות, אבולוציה וכולי). המנגינה נהגתה, היא התפתחה – מישהו המהם אותה או שר אותה או חשב אותה. אמנם ישנו קשר בלתי ניתן להכחשה בין המנגינה לתיבת-הנגינה, אך זהו אינו קשר סיבתי. המנגינה אינה הסיבה לתיבת-הנגינה, תיבת-הנגינה אינה סיבת המנגינה. תיבת-הנגינה משתמשת במנגינה לביטוי העושר המנגנוני שלה, לביטוי יופיה ומורכבותה. המנגינה משתמשת בתיבת-הנגינה לביטוי ההרמוניוה והרגש שלה, לביטוי נשמת הנגינה.